פסק-דין בתיק ת"א 15708-07

1.         התובע טכנאי גז, יליד 05.07.81, הגיש תביעה זו לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), עקב תאונת דרכים שארעה, לטענתו, ביום 20.02.07 עת נפגע מרכב הנהוג ע"י נתבע 1, וזאת בהיותו הולך רגל (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע לטענתו  נזקי גוף.

2.         הנתבעים כפרו בחבותם לפצות את התובע לפי חוק הפלת"ד. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה.

3.         נשמעו עדויות בשאלת החבות ובשאלת הנזק הוגשו סיכומים ועת להכריע במחלוקות שבין הצדדים. תחילה לשאלת החבות ולאחר מכן, במידת הצורך, לשאלת היקף הנזק.

שאלת החבות:

4.         לגרסת התובע (ראה: ת/2), ביום 20.02.07 חברו, מר מוחמד דנפירי (להלן: "מר דנפירי") התקשר אליו ואמר לו כי הוא תקוע עם רכבו בצד הכביש לפני צומת כפר חסידים. התובע השאיל רכב מיצובישי מבעלים של מגרש מכוניות ונסע לכיוון חברו, מר דנפירי על מנת לעזור לו. כאשר הגיע למקום התאונה, ניסה לעזור למר דנפירי אך ללא הצלחה. לפיכך מר דנפירי התקשר לחבר נוסף בעל רכב שטח מסוג ניסאן (להלן: "מר עמית"), על מנת שיגיע גם כן לסייע בפעולות החילוץ. כאשר מר עמית הגיע, התובע ירד לגירסתו, מרכבו והתקדם קדימה על מנת לכוון את רכב הניסאן הנהוג ע"י מר עמית. טרם שירד מהרכב, התובע הפעיל אורות מהבהבים ברכבו, יצא ממנו ועמד מס' מטרים לפניו על הכביש, כמטר מהשוליים הימניים על מנת לכיוון את רכב הניסאן. לאחר מספר דקות הגיח רכבו של נתבע מס' 1, פגע בו והעיף אותו מספר מטרים.

5.         התובע טען כי גרסתו לקרות התאונה איתנה, התאונה עצמה תוארה בצורה ברורה, עקבית ומהימנה. לטענתו יש לדחות מכל וכל את ניסיונם של הנתבעים לטעון כי מעמדו של התובע הוא כשל "משתמש ברכבו" או כי מדובר "בפגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו". כמשמעותן בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, מעבר לעובדה כי לטענתו מדובר בהרחבת חזית אסורה, התובע מפנה להודעה המוסכמת של הצדדים מיום 12.9.11 אשר תואמת את הגרסה העובדתית שהוצעה על ידו. לפיכך, התובע טוען כי משוויתרו הנתבעים על טענתם בדבר נסיבות התרחשות התאונה, שוב לא יעמדו על הטענה בדבר הזיקה בין התאונה לבין רכב המיצובישי. משנקבע בענייננו כי ירידת התובע מהמיצובישי הסתיימה מספר דקות עובר לתאונה, וכי בעת התרחשות התאונה לא עשה התובע כל שימוש במיצובישי, הופכת טענת הנתבעים לחסרת בסיס ומנוגדת להלכות בית המשפט. 

6.         הנתבעים, כפרו בגירסה העובדתית שהועלתה ע"י התובע וטענו כי למרות שלא קיימת למעשה מחלוקת עובדתית בין הצדדים בנוגע לנסיבות התאונה המחלוקת בין הצדדים נסובה לעניין פרשנותם המשפטית של עובדות אירוע התאונה. בעוד שהתובע מבקש להטיל את החבות להתרחשות התאונה על הנתבע מס' 1, הנתבעים סבורים כי אין הם חבים בפיצויו של התובע וזאת משום שבמועד התאונה עסק התובע בגרירת רכב חברו, מר דנפירי, ומשכך חלה בעניינו ביחס לרכב הגורר ו/או הנגרר החזקה המרבה הקבועה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, בין אם משום גרירת הרכב ובין אם משום השתתפות התובע במועד פגיעתו בתיקון דרך לרכב הנגרר. לטענתם, בחינת התאונה בענייננו לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה, מובילה למסקנה הבלתי נמנעת לפיה התובע נפגע בלעדית אגב עיסוקו בהכוונת הרכב הגורר לשם המשך נסיעתו התקינה של הרכב הנגרר אל יעדו המתוכנן ואלמלא כן פגיעתו הייתה נמנעת. מבחינה זו אין נפקא מינה אם התובע עסק במעד התאונה בסיוע לגרירת הרכב הנגרר או טיפל בו לשם השבתו לכושרו התעבורתי בעודו בדרך, שכן כך או כך במועד התאונה זיקתו העובדתית של התובע  נמצאה לחלוטין בפעולת חילוץ הרכב הנגרר ועצם הימצאותו במרכז נתיב נסיעתו של נתבע מס' 1 נבעה במישרין מכך. 

דיון:

7.         בין הצדדים כאמור, אין מחלוקת לגבי נסיבות התאונה אלא בנוגע לפרשנות המשפטית של נסיבותיה. השאלה שעל בית המשפט להכריע בה היא; האם נסיבות אירוע התאונה מקימות חבות של הנתבעים על פי חוק הפלת"ד? סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. להלן אבהיר מסקנתי זו.

סעיף 1 לחוק הפלת"ד קובע:

"שימוש ברכב מנועי - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד...".

בפסיקה נבחנה השאלה האם חובת הפיצוי של תובע שנפגע תוך שהוא פוסע על שולי הכביש, בזמן שהמתין לגרר שיחלץ את רכבו התקוע, חלה על מבטחת הרכב החונה או על מבטחת הרכב הפוגע. לצורך כך דן בית המשפט בשאלה אם ניתן לראות בנפגע משתמש ברכב החונה או שמא נותק הקשר בינו לבין הרכב החונה, ויש לראותו הולך רגל שנפגע על ידי הרכב הפוגע. ההחלטה שהתקבלה לבסוף ע"י בית המשפט העליון היא שהנפגע לא היה עוד משתמש ברכבו בשעה שנפגע מהרכב החולף (ראה: רע"א 10875/08 - אורן שרון ואח' נ' דניאל קארו ואח' . תק-על 2009(2), 2887).

8.         אכן, בפסיקה, נפגע שנסע ברכב ויצא לבדוק תקלה ברכבו ואז נפגע על ידי רכב אחר, עשוי להיחשב נוהג העושה שימוש ברכבו, ובלבד שמתקיימת זיקה סיבתית בין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם. המבחן  לקביעה אם נפגע מרכב חולף הינו "הולך רגל" או "משתמש" הוא האם התקיים אחד השימושים המנויים ברשימה הסגורה שבהגדרת המשנה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. רק אם מתקיים בנפגע אחד מאותם שימושים תקום חבות למבטחת הרכב שבו נעשה השימוש, ואילו במקרה אחר - יחשב הוא לנפגע מחוץ לרכב (ראה: רע"א 10875/08 - אורן שרון ואח' נ' דניאל קארו ואח' . תק-על 2009(2), 2887). לא די בקשר סיבתי עובדתי לשימוש, אלא נדרש "שימוש" במובן שניתן לרכיביה השונים של הגדרת המשנה בפסיקה. לאמור: לא די בכך שהימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב נבעה משימוש קודם או משימוש עתיד לבוא, אלא צריך שהימצאות הנפגע מחוץ לרכב תהווה היא כשלעצמה שימוש. דברים אלה אף מתחדדים כיום, לאחר שנחקק תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים, אשר קבע רשימה של שימושים מוגדרים. על-מנת שיוכר הנפגע כ"נוהג", נדרש כי הימצאותו מחוץ לרכב קשורה בטבורה לא סתם לשימוש כי אם לשימוש מוכר מבין השימושים המנויים בסעיף 1 לחוק (ראה: ע"א 554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב, פ"ד מה (2) 338). שימושי לוואי שאינם חלק טבעי ואינטגראלי מהמונח "נסיעה ברכב", ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק, שוב אינם באים בגדרו של סעיף 1 לאחר תיקון מספר 8. בענייננו התובע יצא מרכבו, התרחק ממנו, ניסה לסייע בפעולות חילוץ של רכב אחר, לא הצליח, התרחק מעט מהמקום והיה עסוק בכיוון של רכב אחר, נוסף, ואז נפגע ע"י רכבו של נתבע מס' 1. התובע לא נפגע במסגרת השימוש ברכבו, וכן לא במסגרת ניסיונות החילוץ בפועל של הרכב התקוע. הפגיעה התרחשה כאשר התובע ניסה לכיוון רכב נוסף. הנה כי-כן, התובע לא נפגע במסגרת השימוש של נסיעה או במסגרת שימוש מוכר אחר.

9.         הנתבעים טענו כי התובע נפגע במסגרת תיקון או טיפול דרך. ברע"א 5099/08  חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ  תק-על 2009(1), 1604 (להלן: "פס"ד חסן נביל") פירט בית המשפט מספר תנאים בהם יש לעמוד, על מנת שטיפול מסוים יחשב ל"טיפול" או ל"תיקון דרך". כמשמעותו בהגדרת המשנה של "שימוש ברכב". אכן, פרשנות המונח הורחבה וחורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב, אך המקרים הנופלים בגדריה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל. ביהמ"ש קבע בפס"ד חסן נביל כדלקמן:

"תנאי זה בדבר הזיקה הפיסית בין הפעולה לנסיעה, הכרחי אך לא בהכרח מספיק. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ'הליך הנסיעה' עד כדי שיש לראות בה 'נסיעה' אינה פשוטה ויש לבססה על מבחנים שונים ובהם: הקרבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי. לפי מבחנים אלה, בענייננו לא התקיים, לצד השימוש הממעט, גם שימוש של "נסיעה ברכב" ".

נקבע, בין היתר, כי צריך שהטיפול יתרחש בדרך; כי מדובר יהיה בטיפול הנדרש עקב אירוע פתאומי ומבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה; וכן כי מדובר בטיפול או תיקון שנוהגים לעשות בדרך, ולא בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע (ראה: רע"א 10875/08 - אורן שרון ואח' נ' דניאל קארו ואח' . תק-על 2009(2), 2887).

10.        ומן הכלל אל הפרט; על פי הממצאים העובדתיים בענייננו, התובע עמד על הכביש, כמטר מהשוליים הימניים על מנת לכיוון את רכב הניסאן. הוא לא ביצע כל פעולת תיקון דרך שכן לא מדובר באירוע פתאומי, וכן מדובר היה בתקלה מורכבת שחייבה הזמנתו של בעל מקצוע, של ג'יפ שיגרור את הרכב התקוע. לאור האמור, אין לראות בתובע כמי שנפגע במסגרת השימוש של "תיקון דרך". מובן גם כי אין לראותו כמי שנפגע במסגרת השימוש של נסיעה, שכן התאונת התרחשה זמן מה לאחר שסיים את הנסיעה ברכבו, ויצא ממנו.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לפצות את התובע בגין נזקין שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה חלה על הנתבעים.

עתה יש להמשיך ולבחון את היקף הנזק.